כל דבר בעולם יש לו ערך בנסיבות מסוימות וחוסר ערך באחרות.
יש הרבה שאלונים תעסוקתיים נהדרים. מתוקפים ואף מהימנים.
ועדיין, אני לא עפה על השימוש בהם כשזה נוגע לבחירת כיוון תעסוקתי או יצירת מחוברות עובדים.
גם, בהחלט גם בגלל שזה נוגד את מה שמקדמיה עושה. אבל זה נוגד את מה שמקדמיה עושה בגלל שיש לנו קושי עם שאלונים.
זה מה שאנחנו רוצים אבל לא מה שאנחנו צריכים
זה כיף מאוד להכניס קלט ולקבל פלט. הלוואי עלינו בכל החלטה גדולה. זה היה חוסך לנו המון כאבי בטן וזמן.
אבל- כדי ששאלון יוכל לקלוט קלט ולהוציא פלט הוא חייב להשטיח את המציאות.
להשטיח את מי שאנחנו ולהשטיח את ים האפשרויות המגוונות והמשוגעות שיש שם בחוץ בעולם החדש והמשתנה.
מעבר לזה, נגיד ויש שאלונים שמצליחים לא להשטיח. שעושים עבודה מעולה בלתת מענה פלטי (מלשון פלט (-;) לכל המורכבויות שיש בכל אדם ולכל המורכבויות והמגוון שיש בעולם התעסוקה היום-
יש בעיה עם התוקף.
התוקף הפנימי שלי כשאני מקבלת את הפלט הזה לידיים. הפלט שאומר לי אחרי ששאל אותי X שאלות וישבתי שעה מול מחשב, מי אני ומה נכון לי בחיים.
זה נחמד. מרגש כזה. כמו לראות איזו דמות דיסני מתאימה לי. אבל באיזשהו מקום תמיד אפקפק בתוצרים ובאמיתות שלהם.
כדי לקבל תוקף פנימי חזק לגבי ההגדרה של מי אני ומה אני צריכה כדי להיות במיטבי, אני לפחות, צריכה לעבור תהליך. תהליך שבו אני מבינה איך הגענו למסקנות האלו ולמה הן קשורות אלי. תהליך שעושה שכל ושעובר לי דרך הבטן.
והתוקף הזה, לתפיסתי, קריטי כדי לייצר תנועה. כדי לנוע מהמקום.
אחרת זה סתם נחמד לראות את התוצרים ולהמשיך הלאה בשגרת יומי.
לא אבקש משאלון להגיד לי איפה לגור וגם לא עם מי להתחתן. אז למה שיגיד לי במה לעבוד או מה אני צריכה כדי להתחבר לעשייה שלי?
אז כדי להוכיח את הנקודה, הלכתי ועשיתי שאלון: איזו דמות דיסני אני?
מה אתם אומרים? מתאים לי הרקולסית? מרגיש לי שטחי (-;
