אחד הדברים שאני תמיד אומרת שצריך להיזהר מהם זה הזדמנויות גדולות.
מכירים את זה שבאים ומציעים לכם הזדמנות גדולה? משהו שקשה לסרב לו. כי מה, זו הזדמנות גדולה. איך אפשר לסרב. ואולי לא תבוא עוד אחת כזו?...
הבטן לא 100 עם ההזדמנות הזו אבל יש פחד לפספס.
וזה בדיוק הזמן לעצור ולקרוא את תמרורי האזהרה. גודל ההזדמנות מסנוור ומוציא אותנו מהקשב העצמי.
עכשיו, זה לא אומר בהכרח לא לקחת הזדמנויות גדולות, ממש לא. לפעמים ניקח ובשמחה אבל צריך לעשות את זה מתוך מודעות סופר גדולה וזהירות יתר.
זה שזו הזדמנות גדולה לא אומר שזה נכון.
זה רק עוד שיקול אחד מתוך סך השיקולים אבל לפעמים הוא מקבל משקל יתר לא מוצדק.
איך בוחנים ואיך ממתנים את המשקל הזה?
מפרקים את תחושת הבטן למילים והגדרות.
מה חשוב לי במקום עבודה?
מה עושה אותי מאושרת בעשייה?
מה בין זה לבין ההזדמנות, אבל באמת?
כשנבין את הפער במילים מוגדרות, אותו פער שיוצר את אי הנוחות בבטן, נוכל לבחון אם הוא קטן מספיק בשביל לקפוץ על העגלה ולהנות מגודל ההזדמנות או להיפך, נקבל את התוקף הפנימי להגיד להזדמנות הנוצצת- לא.