סדרי עדיפויות בעולם של המבוגרים.

לדעת לעשות סדר עדיפויות

תמיד מלמדים אותנו שחשוב לדעת לעשות סדרי עדיפויות. להבחין בין מה שחשוב למה שלא חשוב ולדעת להוריד את מה שלא חשוב.

בגיל 32 אני הבנתי שבחיים ה"מבוגרים" לדעת לעשות סדרי עדיפויות זה הרבה יותר קשה. כי צריך לדעת להבחין לא בין מה שחשוב, לבין מה שלא חשוב, אלא בין מה שחשוב, לבין מה שחשוב מאוד, לבין מה שחשוב מאוד מאוד ואז לדעת להוריד ולוותר על מה ש"רק" חשוב. וזה כבר ממש כואב.

הפרידה הכואבת והנכונה שלי

ב2014 ילדתי את בני הבכור ארבל. באותה תקופה הקמתי את מקדמיה ועבדתי בצוות המדהים שהקים את תכנית קריאת כיוון. לאחר חופשת הלידה הייתי אמורה לחזור למקדמיה וגם לתופסים כיוון. ככל שהתקרב המועד התחלתי להרגיש לחץ גדול. היה לי ברור שזה לא הולך לעבוד. שזה יהיה יותר מדי.

אהבתי מאוווווד את קריאת כיוון. זה אחד המקומות שהתקיימו לי כל שלושת המעגלים ובגדול. אבל האמת היא, וידעתי את זה, שאהבתי יותר את בני ואת מקדמיה. ולכן, בצער ענק הודעתי לתום שניהל את התוכנית שלא אוכל להמשיך. זה כאב לי, זה ציער אותי נורא אבל ידעתי שלא לבחור לוותר זו למעשה גם בחירה. ולא הבחירה הנכונה. כי בסוף משהו ישלם. היממה מוגבלת ל24 שעות. ואם לא מורידים את מה ש"רק" חשוב אז בסוף זה החשוב מאוד והחשוב מאוד מאוד שיצטרכו לשלם מחיר. אז נכון, זה קשה לוותר על מה שחשוב ועל מקום שהיה לי מדהים ומשמעותי כמו קריאת כיוון, אבל בסופו של דבר הייתה לי הרגשה אדירה של הקלה ושמחה. כי ידעתי שאני חיה את החיים לפי סדרי העדיפויות העמוקים שלי ושאם לא הייתי עושה את זה הייתי צוברת מירמור וכעס.