סדרי עדיפויות בעולם של המבוגרים.

לדעת לעשות סדר עדיפויות

תמיד מלמדים אותנו שחשוב לדעת לעשות סדרי עדיפויות. להבחין בין מה שחשוב למה שלא חשוב ולדעת להוריד את מה שלא חשוב.

בגיל 32 הבנתי שבחיים ה"מבוגרים" לדעת לעשות סדרי עדיפויות זה הרבה יותר קשה. צריך להבחין לא בין מה שחשוב לבין מה שלא חשוב, אלא בין מה שחשוב, לבין מה שחשוב מאוד, לבין מה שחשוב מאוד מאוד ואז לדעת להוריד ולוותר על מה ש"רק" חשוב. וזה כבר ממש כואב.

הפרידה הכואבת והנכונה שלי

ב2014 ילדתי את בני הבכור ארבל. באותה תקופה הקמתי את מקדמיה ועבדתי בצוות שהקים את תכנית קריאת כיוון. לאחר חופשת הלידה הייתי אמורה לחזור למקדמיה וגם לתופסים כיוון. ככל שהתקרב המועד לחזור התחלתי להרגיש לחץ גדול. היה לי ברור שזה לא הולך לעבוד. שזה יהיה יותר מדי.

אהבתי מאוד את קריאת כיוון. זה אחד המקומות שהתקיימו לי כל שלושת המעגלים. אבל האמת היא, וידעתי את זה, שאהבתי יותר את בני ואת מקדמיה. ולכן, בצער גדול הודעתי למנהל התוכנית שלא אוכל להמשיך. זה כאב לי, זה ציער אותי מאוד אבל ידעתי שלא לבחור לוותר זו למעשה גם בחירה. ולא הבחירה הנכונה. כי בסוף משהו ישלם. היממה מוגבלת ל24 שעות ואם לא מורידים את מה ש"רק" חשוב אז בסוף זה החשוב מאוד והחשוב מאוד מאוד שיצטרכו לשלם מחיר. קשה לוותר על מה שחשוב ועל מקום שבסך הכל מרגיש לנו נכון, אבל בסופו של דבר נוצרת תחושה אדירה של הקלה ושמחה. כזו שנוצרת כשאנחנו חיים את החיים לפי סדרי העדיפויות העמוקים והאמיתיים שלנו.