מה הדור הזה רוצה

הדור הזה רוצה "הדדיות". נכון.

הוא גם רוצה "שקיפות"

ורוצה "איזון בית-עבודה"

וגם "מגוון"

ו"ריגושים".

אבל יותר מהכול, הדור הזה רוצה פרטיקולריות.

הוא רוצה שהמשרה תתאים לו וכמה שיותר בדיוק. כמו שהוא רוצה אותה. כמו שהוא צריך אותה.

וזה מרגיז. כי זה דורש מאיתנו המנהלים המון. כל אחד רוצה שינהגו בו כבפרח מעודן. שיתנו לו תנאים ייחודיים משלו וילטפו עלה עלה.

מעניין שאנחנו מוכנים לעשות את זה עם צמחים (או מוכנים לחיות בהכנעה עם גינה עלובה), אבל לא עם אנשים. שם אנחנו רוצים ומצפים שהם יתאימו את עצמם למערכת. משהו כנראה שהתרגלנו אליו מימי בית הספר.

למערכת אין את היכולת להתאים לכל אחד. ניישר קו ותתאים אתה את עצמך אליה כאל אמת צרופה.

פרטיקולריות זה שם המשחק.

וזה קשה גם כי הם הרבה פעמים לא יודעים אפילו להגיד מה בדיוק בדיוק הם רוצים. אם היו יודעים להגיד אז אולי עוד איכשהו…

אבל איך ידעו. מי לימד אותם לדעת? אותה מערכת בית ספרית מיישרת קו…? ….

פרטיקולריות זה שם המשחק.

ארגונים שידעו להבין מה העובד והעובדת הספציפיים רוצים באופן ספציפי ולתת להם (במסגרת האפשר הארגוני) את זה, יזכו לשמור אותם לאורך זמן ולטפח "גינה" לתפארת.

אחרים יחיו עם "גינה נבולה". או שיביאו "גנן.ת".

אפשר גם את מקדמיה.