השאלה התעסוקתית שכבר אין טעם לשאול

 

עולם העבודה החדש הוא עולם משוגע. מטורף. רווי באי וודאות, עמוס באפשרויות ומשתנה במהירות שהולכת וגוברת. לא פלא שקשה לנו להחליט מה נהיה כשנהיה גדולים.

אז מה עושים?

נתחיל במה לא עושים.

מכירים את זה שמישהו רוצה לעזור לנו להבין באיזה כיוון ללכת, אז הוא שואל אותנו את השאלה הנצחית והלכאורה פשוטה: 

"איפה את.ה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?".

ברגע שנבין את זה, הוא אומר, נבנה לך את הצעדים הבאים.

אבל כששוק התעסוקה משתנה בכל יום, תפקידים נולדים ונעלמים, ואנחנו בעצמנו לא מפסיקים להשתנות, איך אנחנו יכולים בכלל להתחיל לענות על השאלה הזאת? פעמים רבות נתקשה אפילו להגיד איפה אנחנו רואים את עצמנו בעוד שנה....

נמשיך במה שלא מספיק לעשות.

השיטה הרווחת היום להכוונה ולהשמה של עובדים מבוססת בעיקר על אבחון יכולות וסקירת ניסיון.

ברוב השיטות הללו יתנו לנו למלא מגוון של שאלונים מאבחנים ובסופם יתנו לנו את התשובה הנכספת לשאלה- 'מה אני  יכול.ה לעשות'.

 

אבל מה אם זו בכלל לא השאלה הנכונה?

השאלה הנכונה, זו שאנחנו צריכים לשאול ושגם מעסיקה את רובנו כיום היא 'מה אני רוצה לעשות'. זו שאלה שכוללת בתוכה את השאלה מה אני יכול.ה לעשות, אבל לא מסתפקת בה.

זו השאלה שקובעת במידה רבה האם נצטיין בעבודתנו והאם נהיה מחויבים לתפקיד ולארגון. 

להתקדם + להתמקד = להתמקדם (centering)

במקדמיה אנחנו מאמינים שקידום לא נראה כמו קו לינארי. הוא לא מסלול שבו אנחנו מתקדמים אל עבר יעד חיצוני ורחוק שקבענו מראש. הוא דומה יותר למסלול ספיראלי, תהליך של מיקוד הולך וגדל, שמבוסס על מידע שאנו צוברים לאורך החיים שלנו וההתנסויות שבמהלכם. בכל שלב אנחנו צוברים עוד ידע, ובהתאם אליו עושים את ההחלטה הבאה ומתקדמים עוד צעד אל עבר עצמנו.

נקודת המרכז (center) של תהליך המיקוד הזה זוהי הנקודה בה אנו עושים את הדבר המדוייק לנו ביותר. הנקודה בה אנו עושים את מה שאנחנו רוצים ונהנים לעשות, ומרגישים בה שאנו מגשימים את עצמנו ומלאי משמעות.​

איך נמצא את הנקודה הזו וכיצד נכון להגדיר אותה? בשביל זה פיתחנו את המתודולוגיה של הליבה התעסוקתית. 

© 
 

  • Facebook
  • Instagram